כי שום דבר לא סופי חוץ מהמוות. גם לא הפוסט הזה. מחר הוא אולי יהיה שונה. (בשבוע הבא לא כי אני באילת..).
הכתיבה ברשת היא 'וירטואלית'. רגע אני פה. רגע אני שם. ואולי בכלל אני לא בשום מקום? ואם מחקתי את הפוסט? אני לא קיימת יותר ברשת? האם כשאני כבר לא קיימת בבלוג הזה אני קיימת ב'זיכרון' של הרשת, כמו בזכרון של אנשים לאחר שאנו נמוגים?
יש סיכוי שאם אתייחס לדברים באופן לא סופי, אהיה פחות נחרצת, פחות בטוחה בעצמי, יותר צנועה ואז אולי יותר נבונה???
ו'לא סופי' גם רומז שהכל בתהליך של הישתנות. ומסתבר על כן שהדבר הכי קבוע בחיים זה ש'בטוח יחול שינוי'. אבל בני אדם חיים באורח לינארי ועל כן גם אופטימי. חיים באשליה שלא יחול שום שינוי דרסטי במסגרת החיים שעיצבנו לעצמנו כי אין מושג מה תגרור ההחלטה והבחירה הבאה. כך קל יותר לחיות והתקווה שורה במעוננו. אך מה היה קורה אם היינו חיים בו זמנית בארבע המימדים, כולל הזמן?
הכתיבה ברשת היא 'וירטואלית'. רגע אני פה. רגע אני שם. ואולי בכלל אני לא בשום מקום? ואם מחקתי את הפוסט? אני לא קיימת יותר ברשת? האם כשאני כבר לא קיימת בבלוג הזה אני קיימת ב'זיכרון' של הרשת, כמו בזכרון של אנשים לאחר שאנו נמוגים?
יש סיכוי שאם אתייחס לדברים באופן לא סופי, אהיה פחות נחרצת, פחות בטוחה בעצמי, יותר צנועה ואז אולי יותר נבונה???
ו'לא סופי' גם רומז שהכל בתהליך של הישתנות. ומסתבר על כן שהדבר הכי קבוע בחיים זה ש'בטוח יחול שינוי'. אבל בני אדם חיים באורח לינארי ועל כן גם אופטימי. חיים באשליה שלא יחול שום שינוי דרסטי במסגרת החיים שעיצבנו לעצמנו כי אין מושג מה תגרור ההחלטה והבחירה הבאה. כך קל יותר לחיות והתקווה שורה במעוננו. אך מה היה קורה אם היינו חיים בו זמנית בארבע המימדים, כולל הזמן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה